תוכן

ד) ונמצא כי לצורך הנזכר, צריך שלא יקח ז"א לצורך הכתר שלו, רק שליש תחתון של הת"ת דתבונה. אבל אם היה לוקח ב' השלישים, נמצא שנכנסו תוך ז"א ד' מדות וב' שלישים, והיו צריכין למעלה ליכפל ד' מדות וב' שלישים אחרים. ונמצא כי כל ספירת הבינה דתבונה, היתה צריכה גם היא להכפל, ולהתחלק חציה לעצמה, וחציה להשלים החסרון שנכנס בז"א. והנה דבר זה הוא חסרון ונזק גדול, לפי שיש לנו הקדמה א', והיא, כי כמו שאו"א האמתיים, שהם ב' ספירות חו"ב, שבי"ס הכוללות כל עולם האצילות, זווגיהו תדיר ולא פסיק לעלמין, ושניהם שוים בקומתם, וכחדא נפקי וכחדא שריין, כנודע כי היות שניהם שוים בקומתם, לכך זווגייהו תדיר ולא פסיק. משא"כ בזו"ן, להיות שנוק' אינה שוה אליו, ויש פעמים שיש לה חסרון, ואז אינה יכולה להזדווג עמו, ולכן זווגייהו לזמנין, ולא הוי תדיר. וכמו שהענין הזה הוא באו"א הנז', כך הוא בכל חו"ב שבעולם האצילות, בכל פרטיות שיש בהם. ונמצא כי גם חו"ב שבי"ס אימא עצמה, הם שוות במציאותם ובקומתם, והוי זווגיהו תדיר.